מטיילי לינדה בע"מ נ' סעיד ואח'

פסק דין

התובעת הגישה תביעה כנגד שני נתבעים בגין נזק רכוש שנגרם לכלי רכבה בסך של 8,387 ₪.

מדובר באירוע תאונת דרכים שארע ביום 11.9.09 בצומת מגידו, כאשר הנתבע 1 הוא זה שנהג בכלי הרכב שרשום על שם הנתבעת 2 ומשכך, הוגשה התובענה כנגד שני הנתבעים.

הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה, לטענתה, כפי שהטענות מועלות בכתב ההגנה, היתה הבעלים של הרכב רק עד ליום 27.1.09 כאשר במועד זה, נמכר כלי הרכב לנתבע מס' 1 בעוד שהבעלות ברכב נשארה מבחינת הרישום במשרד הרישוי על שמה של הנתבעת 2 וזאת משום שנתבע 1 נותר חייב כספים ביחס למכירת כלי הרכב לנתבעת 2.

הנתבעת 2 בכתב ההגנה מפנה להצהרה שנחתמה ע"י הנתבע 1 בעת הרכישה, במיוחד לסעיף שבו לוקח על עצמו הנתבע 1 את כל האחריות לגבי אותו כלי רכב וממילא על השימוש בו.

עיון באותה הצהרה שצורפה לכתב ההגנה, מעלה כי מדובר בטופס סטנדרטי שלא ברור מי מילא אותו. עוד לא ברור באיזה מחיר נמכר כלי הרכב ומדוע לא בוצעה העברת בעלות, זכר לעובדה שהנתבע 1 שילם את התמורה בשני תשלומים, לא ניתן למצוא באותה הצהרה, ההיפך הוא הנכון, באותה הצהרה התחייב הנתבע 1 להעביר את הבעלות על שמו במשרדי הרישוי מיד לאחר קבלת הרכב, כאשר קבלת הרכב לטענת הנתבעת 2 בוצעה ביום שבו חתם הנתבע 1 על טופס ההצרה, דהיינו, ביום 27.1.09 שעה 12:00.

אם לא די בכל אלה, נרשם בטופס ההצהרה כי יש להעביר העתק למשרד הרישוי.

הנתבעת 2 העידה כי בעת שהועברה הבעלות לנתבע 1 – צד ג', היתה בת 17 וכל קשר למעט הרישום במשרד הרישוי גם לא היה לה כל הסבר מדוע בוצע הרישום דווקא על שמה כאשר למעשה מדובר במגרש מכוניות שנמצא בבעלות אביה או אחיה ואשר לה לא היה דבר וחצי דבר עם הנתבע 1, למעט אמירה בעלמא לפיה היא יודעת שהאחרון לא שילם את כל הסכום שהתחייב לשלם.

הנתבעת 2 לא ידעה לומר פרטים ביחס לאותה מכירה לצד ג', לטענתה היא לא זוכרת את הפרטים.

למעשה מדובר בכלי רכב שרשום על שם הנתבעת 2 ואשר מסיבה שאיננה ברורה לא הועברה הבעלות ולא הוגשה כל תובענה ע"י הנתבעת 2, מיד לאחר שמסרה את כלי הרכב, הרשום על שמה לידי צד ג', על מנת שהמצב האמיתי ישתקף בהתאם למציאות שהיתה באותה עת שהרי לטענת הנתבעת 2 הבעלות ברכב היתה אמורה להיות מועברת על שם מי שרכש אותה עוד ביום 27.1.09 כאשר אירוע התאונה ארע 9 חודשים לערך לאחר מכן.

הנתבעת 2 לא הציגה כל מסמך ממנו עולה כי יתרת הסכום שולמה ע"י הנתבע 1 לידיה, לטענתה בכתב ההגנה עדיין נותר הנתבע 1 חב לה כספים, אם כך הם פני הדברים מדוע הועברה הבעלות לידי הנתבע 1, מתי הועברה הבעלות לידי הנתבע 1, כל השאלות הללו נותרו ללא מענה כאשר למעשה הנתבעת 2 נשארה בכל אותה עת הבעלים הרשום של הרכב בעוד שגם כאשר היתה בעלים הרשום של הרכב ממילא לא עשתה בו שום שימוש.

יוצא איפה, שכלי הרכב שהיה מעורב באירוע התאונה ואשר היה רשום על שם הנתבעת 2, מסיבות השמורות עם האחרונה, גרם לנזק לידי התובעת, אשר בנסיבות כפי שתוארו לעיל, האחריות לאותו נזק רובצת על הנתבעים שניהם, מבחינת התובעת, רשאית וזכאית זו לתבוע את שני הנתבעים ביחד ולחוד.

הנתבעת 2 לא הגישה כל בקשה מטעמה לחיוב הנתבע 1, ככל שביהמ"ש יחליט כי עליה לשאת בנזקים, לא זימנה את הנתבע 1 למתן עדות כמי שנהג בכלי הרכב באותה עת ולא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי אכן כל חזקה ו/או זיקה לכלי הרכב לא נותר ביחס אליה, כאמור זיקה שלטענתה לכתחילה לא היתה לה.

הנתבעת 2 התרשלה בכך שלא העבירה את הבעלות מיד כאשר מסרה את כלי הרכב לצד ג', בהתאם למסמכים שצורפו על ידה לכתב ההגנה, מטעמים השמורים עמה.

סוף דבר, מדובר באירוע תאונה שאין מחלוקת ביחס לנסיבות קרות האירוע, הטענה היחידה היא טענה משפטית של העדר אחריות של הנתבעת 2 לקרות האירוע, באשר לטענתה מכרה את כלי הרכב לנתבע 1.

כאמור מדובר באירוע תאונה שלא ארע בסמוך למסירת כלי הרכב אלא 9 חודשים לאחר מכן מבלי שהנתבעת 2 הזדעקה ו/או עתרה לביהמ"ש על מנת שביהמ"ש יצהיר כי הבעלות, חרף הרישום במשרד הרישוי הועברה לידי הנתבע 1 ומשכך, יצרה מצג כלפי התובעת, שלא נסתר לפיו היא נותרה הבעלים והאחריות לכלי רכב, שהינו נכס מסוכן, נותרה אצל הנתבעת 2.

אשר על כן, ניתן בזאת פסק דין כנגד הנתבעת 2 לטובת התובעת לפיו תשלם הנתבעת 2 לידי התובעת סך של 6,472 ₪ בגין הנזק הישיר, אגרה בסך 347 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪ כולל מע"מ.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן בזאת פסק דין, שלא על דרך הפשרה שכן מדובר בשאלה משפטית שרשם יכול להכריע בה, לאחר שמיעת שני הצדדים ועיון במסמכים שהוגשו על ידם.

ניתנה והודעה היום י"ד טבת תשע"א, 21/12/2010 במעמד הנוכחים.